יומחלה

יום רביעי

ככה נראה ילד חולה במקום בריא

בליל שלישי התעוררנו למשמע קולות נפץ ורעמים. אנו ישנים בעיירה העליזה והתוססת Sallent De Gallego (באמת, לעומת רוב העיירות שראינו עד כה שהיו ישנוניות להפליא, זאת דווקא מלאה ושוקקת וחמודה).
אחרי רגע בהלה הסתברו לנו שני דברים: הראשון, שהחזאים בסוף צדקו וסופה נוראה השתוללה בחוץ, מטיחה ארצה כדורי ברד עצומים וגשם זלעפות אמיתי, כזה שלא רואים כל יום.
השני: שבתיאום מושלם עם הסערה, שני ילדים מתוך שלושה קמו בלילה והקיאו את נשמתם לכל עבר. וירוס. שניהם היו סמרטוטים מחוסרי אנרגיה וכך את יום רביעי העברנו בבטלה רבה והם בביקורים תכופים בחדרי השירותים.
בצהרים החלטנו שחייבים קצת להתאוורר ולמרות החולשה הכללית נסענו רבע שעה לאגם נהדר וקטן, שעל שפתו עומד בית הבראה עתיק למד - Baños de Panticosa - ושם פיקנקנו לנו ארוחת צהרים אותה בעיקר אני אכלתי. כל השאר רק הביטו על הנוף ואחזו בבטנם בתחושת קבס.
ככה זה  - אם חולים, לא רעבים.
נקודת האור היחידה בסיפור הזה של המחלה הפתאומית היתה שזה לא תפס אותנו אמצע טיול ושאנו שוהים בדירה מקסימה ומאובזרת היטב (ואינטרנט שפועל כמו שצריך, דבר שאינו טריוואלי כאן. כולם מבטיחים אינטרנט אבל בפועל לכל אחד תירוצים אחרים למה זה מגמגם וזה צולע)
אחרי אוורור הצהרים בהרים חזרנו לדירה כדי לנוח שלאפשטונדה מבריאה ולאחריה שוב לאכול (שוב רק אני) ואז לראות יחד כל המשפחה את "בחזרה לעתיד".
גם לנוח זה כדאי.
לילה טוב.

קבוצת חולים בתהליכי הבראה

כן, גם כאן יש מפל (ואפילו לא צריך ללכת אליו ברגל)

אנחנו בדירת גג, ואפילו מהחלון שיש בגג, עוד אפשר לראות הר שיותר גבוה. כמה גבוה כאן הנוף לעזאזל?

טעימה מפארק אורדסה

האמת, היום תכננו בעיקר לנוח אחרי היומיים עליות שהיו לנו, אבל התחזית הבטיחה שממחר יתחיל כאן גשם זלעפות אז החלטנו בכל זאת לעבוד קשה ולעשות היום את פארק אורדסה, המפורסם והגדול בפארקים של מרכז הפירנאים.
אחרי חצי שעה נסיעה מתפתלת, הגענו לחניה של הפארק רק כדי לגלות שיחד עמנו הגיעו  עוד חצי מיליון איש (אולי מעט פחות, מעיר איתמר) ושיש תור די עצבני לאוטובוסים שלוקחים אותך מטורלה (Torla) הלא היא עיירת הפארק אל הפארק עצמו. חיכינו יפה בתור ובסוף גם אנו עלינו על אוטובוס שלקח אותנו לנקודת המוצא בפארק עצמו.

משם שביל רחב ומוצל מתפתל לאיטו בין אורנים וברושים ושאר עצים שאינם מזוהים על ידי לא מומחים - בהתחלה מישור ואחר כך, כמו שאנו כבר יודעים, מתחילים לטפס.
ראוי לציין שמהחניה של הפארק ישנם שלוש אפשרויות מרכזיות: ללכת עד למפל הראשון (שעה לכל כוון), ללכת עד למפל השני (שעתיים לכל כוון) או עד לשלישי, הלא הוא מפל זנב הסוס (תנחשו... נכון! שלוש שעות לכל כוון).
אמרנו לעצמנו (ולילדים): יאללה, מתחילים. נראה איך נרגיש בדרך.
אבל עם הדרך גילינו שהעייפות המצטברת מהימים האחרונים נתנה אותותיה ולפתע זה לא מרגיש טוב, לזו כואבת הרגל ושלישי עייף במיוחד. אחרי קצת קיטורים הגענו למפל שבאמצע הדרך.

אולר מתקפל התגלה כאחלה פריט לגילוף והנאות רבות

שם הצטלמנו, אכלנו צהרים ארוכים, שלאחריה ערכנו הצבעה משפחתית, והחלטנו לשנות ממנהגנו ולוותר על הקטע הבא והארוך (והיפה) של הגעה למפל זנב-הסוס המפורסם. 

חזרנו מטה.

קצת באסה שלא השלמנו את המסלול שרצינו.
לעומת זאת, רק התקבלה ההחלטה שיורדים חזרה, וכבר עלה מפלס מצב הרוח והחברים הקטנים החלו לקפץ בירידה ולהנות מהנופים ומהפריחה.
מה שאוטובוס יכול לעשות...

בדרך גילינו וזיהינו וטעמנו וקטפנו תות שדה ננסי וטעים (כנראה שזהו תות הבר המקורי. כמה קטן ככה טעים. אורגני גם).

אנוכי, ענבר

רגע של נחת

בטורלה טרללה

משם חזרנו יותר מוקדם והכנו ארוחת ערב מפנקת במיוחד (+גבינות שהבאנו מהחלק הצרפתי של הפירנאים, הספרדים די גרועים בגבינות, מסתבר).
מחר החזאי טוען (במבטא ספרדי) שיהיה מבול וקר רצח (14 מעלות).
אז כרגע אין תוכניות למחר.
לילה טוב.

מבט אחרון

שבוע חדש - עליות חדשות (Lac d'oo וגם Circ de Gavarnie)

אחרי שבת מנוחה בעיירה המנומנמת Garos שעמק אראן בבוקר ראשון חצינו את הגבול מערבה, אל תוך צרפת.

מהחלון ב Garos בערב שבת בין השמשות

שם עלינו במעברי ההרים המפורסמים ומיד הרגשנו את ההבדל שבין צרפת לספרד. בעיירת הגבול הראשונה שנתקלנו בה בצד הצרפתי היה שוק פשפשים מקומי, מוזיקה ואוירה שמחה. אח פריז.
על הדרך ראינו את השלט שמכוון ל Lac d'oo ומכיוון שאנשי הרפתקאות אנו ומכיוון ששמענו שהמקום יפה, ומכיוון שבספר מדריך הטיולים שלנו אמר שמדובר באגם קסום אליו הולכים שעה קלה, החלטנו להעמיס את התיקים בארוחת הצהרים וללכת הליכה קלילה לאגם.
בדיעבד התברר כי מדובר בכמעט שעתיים של עלייה חדה ומפותלת בין עצים וברושים. שום הליכה קלה ושום שעה קלה, אלא הליכה ארוכה משך שעה ארוכה. מאוד.

ב Lac d'oo

אגם הזהב

מראש ההר אכן מראות יפים ביותר. מדובר באגם בראש ההר (או קרוב לכך) אליו מתגלגל מפל עצום ורוח קרירה מרחפת על פני המים. לא שכחנו ואת ארוחת הצהרים אכלנו על שפת האגם (טוב, ממש על השפה אי אפשר, אבל מספיק קרוב כדי להריח מים).

משם המשכנו בדרכנו דרך מעברי ההרים ואתגרי האופניים של הטור דה פראנס - Col d' Aspin ו Col d' Turmalet,

עד שהגענו סוף סוף לשנת לילה ב  Lourdes, עיר שמפורסמת רק בקרב הנוצרים הקתולים כמקום שעוזר לריפוי מחלות וניסים מניסים שונים. האמת שגם אצלנו: הלכנו לישון עם שש בירות במקרר והתעוררנו שיש רק שתיים. נס!
בלורדס ישנו בדירה קטנה מדי במלון קטן מדי אבל היה זה רק ללילה אחד, אז לא נורא.
למחרת רצינו (באמת שרצינו) להשכים קום, אבל המרכולים נפתחים כאן בצרפת רק ב 08:30, וגם אז, בעצלתיים צרפתיים. בקיצור, אחרי הרבה אוי ווי, הגענו בשעה טובה לעיירה Givarani שנוסדה רק בשביל המכתש שסביבה - מכתש גיוורני. אחד מהאתרים היותר מפורסמים והיותר מתויירים של הפירנאים הצרפתיים.
מה נאמר ומה נדבר, מדובר על מסלול "הלוך חזור" בן שעתיים עד למפל הגדול (לפחות שעתיים, לכל כוון, ההלוך בעיקר בעלייה) וכל אנשי צרפת, זקנים, נשים וטף החליטו לעשות אותו בדיוק היום. המונים. תחושה של מצעד יום העצמאות רק בלי החלק של מטס חיל האוויר (למרות שהיה באיזשהו שלב גם מטס של מסוקים מקומיים).

המוני, כן. יפה, גם כן.
יפה מאוד אפילו.
מכתש גיוורני הוא משהו.
משו משו כמו שאומרות הפולניות.
רק מה, משום מה את המסלול אפשר לעשות גם על חמורים או על סוסים. בעיקר ילדים. מה שנותן לכל המסלול ניחוח אופייני של חרא של סוסים. סליחה.פלא טבע או לא פלא טבע אבל אם במקום להריח את הפריחה (יש עכשיו מלא אירוסים סגולים כאן) אנחנו מריחים את האחוריים של החמור שמלפנים, זה בהחלט מוריד מערך המקום בעיני!

חונים בעיירה (בחודשיים של הקיץ גובים כאן 4 יורו על החנייה. נו מילא). עיירה שהוקמה ושרדה רק כדי לשרת את המכתש הצמוד לה. אחרת אין עוד סיבה להגיע - הכביש פשוט נגמר שם.
גם המסלול כאן מזכיר את זה מאגם הזהב של אתמול - טיפוס של שעה עד לביקתה (שבמקרה הזה קוראים לה מלון גיוורני ולא סתם ביקתה) ואחר כך עוד שעה, מאומצת יותר, עד למרגלות המפל עצמו, שכן אם היית באיזור ולא הרגשת את רסס המים על פרצופך - כאילו לא היית.
בדרך חזרה ענבר שכנע אותנו לטפס עוד טיפוס קטן לסיום סיומת ולהגיע למשטח שלג ענק שרבץ עוד על אחד המדרונות. היה שווה.

כשירדנו חזרה פגשנו בעיירה קבוצת קשישים התוקעים בקרן הרים אלפינית והיו בדרכם להופעה עם כל התלבושות והקרנות העצומות. מוזר.

התזהו, ילדים, היכן מסתתרת הקרן?

משם המשכנו עוד שעתיים נסיעה חזרה אל הצד הספרדי - אל עיירה קטנה שסמוכה לחלק הצפוני של הפארק אורדסה. העניין הוא שלרוע המזל בדיוק שהתחלנו לנסוע בדרכי ההרים המפותלות כדי לחצות את הפירנאים (עניין של שעתיים נסיעה מהמכתש), התיישב ערפל נבזי על ההרים והפך את הנסיעה לקשה ומאתגרת יותר. ערפל כבד של ממש.
כאילו לעשות את העניין מעט יותר סוריאליסטי פתאום הגיחו לנו לכביש גם פרות! ולא, הן לא הדליקו אורות ערפל או פנסים. סתם לעסו בנחת וקיוו שלא נוריד להן את ה...

אחרי שעתיים של נהיגה מיוזעת דרך הערפל הגענו למעבר הגבול והנה בדיוק שם דרך פלא נעלם הערפל ומראות יפים ואחרונים של אור שקיעה הגיחו. מיד עצרנו לצלם.

הגענו לדירה מקסימה מקסימה ויפה יפה בצד הספרדי ומחר (שזה בעצם הבוקר) יוצאים לtorla ולפארק Ordesa
אולה.

אל הקולומרס ובחזרה (+ לילה בלי שינה)

שלום יקירים,
מוצאי שבת כאן בעמק אראן אשר בצפון ספרד, ורק עתה אנו מתפנים לספר מעט על הקורות אותנו בימים האחרונים. היה גדוש ועמוס וללא אינטרנט כך שלקח לנו זמן. מכל מקום,
ביום רביעי עשינו את אחד המסלולים היפים-יותר של הפארק איגואס טורטס! את ה Circuit of the Lakes שליד ה Colomers.
מהעיירה סאלארדו Salardu שגם היא בעמק אראן, פונים בכיכר אל תוך העמק ומטפסים משם בדרך צרה וגרועה עשרים דקות עד לחניון שבדיוק באמצע שום מקום - Banhs de Tortes. לא מזמן היו כאן שטפונות עצומים שהחריבו ופירקו את רוב הדרכים אז הדרך אף גרועה מהמצופה, אבל היא עבירה בהחלט לרכב שכור!
משם עלינו במונית רבע שעה במעלה הדרך (23 יורו לכולנו), ומשם התחלנו לטפס אל הקולומרס, מצויידים היטב במשקל כבד למדי (יחסית) כי על הגב סחבנו אוכל ליומיים, עזרי שינה (בביקתה מקבלים מזרן ושמיכת סקאבייס, לא כלי מיטה) , ביגוד חם ומצב רוח טוב. עלייה תלולה אך לא ארוכה של 45 דקות.

בקתת הקולומרס - שווה, לא?

הבקתה שוכנת על שפת אגם, שם השארנו את התיקים הכבדים ויצאנו למסלול הקולומרס הקצר בתרמילים קלים ובלבבות מלאי עיזוז. המסלול נקרא "הקצר" כי הוא לוקח רק שעתיים. העניין הוא שהערכות הזמנים הן להליכה רצופה ואילו אנו, פדלעות בני פלדעות, הולכים וגם נחים, צועדים וגם לועסים (ומסלולי הרים פותחים את התיאבון טוב יותר מכל מאזטים) וכך מסלול של שעתיים לוקח שלוש-ארבע שעות של הליכה ניחוחה ומנוחות קפה וצילומים ככל שהנפש חפצה.

בדרך לקולומרס

המסלול של הקולומרס הוא פשוט אחד השווים, היפים, המדהימים והנהדרים שעשינו.
אתם יכולים לראות אותו אונליין כאן.
מומלץ!
בכל מקום אגם נסתר נוסף, וכיף גדול בלבבות. המסלול לא קל אבל אינו קשה במיוחד - הוא בעיקר היה יותר מאתגר כי הוא היה אחרי ההעלייה הרצחנית עד אליו. מכל מקום, חזרנו לבקתה בשש אחר הצהרים, בדיוק בזמן כדי להתארגן, לחלוץ נעליים, לשתות מים, לשחק "רביעיות" של פרחי ארץ ישראל (ענבר ניצח שוב!), ולהיות מוכנים לארוחת הערב המוגשת בשעה 19:00 בדיוק נמרץ (הזמנו אוכל צמחוני ואנו בהחלט מקווים שזה גם מה שקיבלנו).

 אבל אחרי היום המתיש וארוחת הערב הנחמדה, הלילה היה סיוטי למדי.
הבקתה, זו יש לדעת, אינה כה רומנטית אלא פונקציונאלית וקשוחה, ובה מקלחות עם מי קרחונים בלבד, שלושה תאי שירותים לשישים אורחים, רובם טיילים מנוסים ושזופי עור, המזוהים במקלות ההליכה המקצועיים שלהם, בתיקי הענק ובפטישי הקרח (לגמרי, אפילו שקיץ. תהינו אם הם סוחבים את הפטישים רק בשביל הסטייל והקטע). בקיצורו של עניין, קיבלנו דרגש שינה לחמישתנו בקומה השנייה. לפחות לא נאלצנו לחלוק את המזרן עם עוד טיילים...

הוכחת לילה טוב: היינו שם (מהחלון חלקנו ניבטים)

בבקתה הולכים לישון מוקדם כי אין מה לעשות חוץ מזה, וגם כי בבוקר אין פינוקים בהרים ובשעה 8 כבר סוגרים את הצ'ק אאוט ומנקים אותך - אם התעוררת ואם לאו. אז כדאי מאוד כבר לפנות קודם את הדרגש.
רק שבמהלך הלילה התחוור לנו שאיש מאיתנו לא באמת נרדם. איש איש וסיבותיו הוא.

דרגש האימים

 הבוקר הפתיע במזג אויר נעים ורך, ואנו, שכבר שבענו עליות, ירדנו לחניה במסלול הארוך והיפה המתפתל בין עצי ענק וקיווינו שאף דוב לא יגיח מאחורי אחד העצים. לא הגיח.

קשה לקום בבוקר

קו קו אה אה

הכל פורח ושמח

הגענו לרכב ב 11:00 בבוקר והחלטנו, לכבוד יום הולדתו התשיעי של ענבר שחל היום, לפנק אותו ואותנו ב.... ראפטינג!
קראנו עוד קודם המלצות וגילינו שחברת La Rafting ששוכנת במרכז Sort נחשבת למובילה ולמומלצת ביותר. אמרנו: "יאללה, חיים פעם אחת", ונסענו במיוחד עד סורט כדי להרטב, לצחוק, לפחוד ולשמוח בשיט נהרות.
הגענו, הצטיידנו בביגוד, הצטלמנו, ויצאנו לדרך!

מוכנים וששים אלי אקשן

ראשית נספר את השורה התחתונה: היה באמת, אבל באמת, מעולה.
שחייה בנהר הקפוא,
קפיצות מטורפות מההר (ענבר הפתיע באומץ חריג),
טלטולים וצרחות משמחה ומאימה,
בסוף העסק כולו לקח מקצה לקצה שלוש שעות וחצי שמתוכן שעתיים וקצת נטו בתוך המים, שזה הרבה זמן ובעיקר הרבה מאוד כיף.

איתמר בקפיצת מטורפת למדי

רצינים

אחינועם וענבר קופצים ואוחזים ידיים

והנה הם אחרי שנתחו במים

הנה בא עוד גל גדול, זהירות רק לא ליפול

בדרך חזרה מהרפטינג, סמני העייפות כבר ניכרים.

הגענו לשבת רצוצים ומחייכים, רטובים ומאושרים
שבת שלום בדיעבד.
מחר ממשיכים לצרפת. לצד השני של ההר.